החלטה בתיק בש"פ 6143/11

א.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט יעקב) מיום 24.8.11 במ"ת 8303-06-11, בגדרה הוחלט על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.

רקע והליכים

ב.        נגד המשיבים - בני 40 ו-36 בהתאמה, נטולי עבר פלילי - הוגש כתב אישום המייחס להם גרימת חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה והצתה. כעולה מכתב האישום, בעקבות חשדם של המשיבים שאשת אחיהם (להלן המתלוננת) מתראה עם אדם אחר (להלן המתלונן) קשרו המשיבים עם שותפים נוספים לפגוע במתלונן. לשם בירור חשדותיהם נעזרו המשיבים גם בחוקר פרטי. ביום 19.5.11 עקבו המשיבים אחר המתלוננים בדרכם לנקודת מפגש שקבעו ביניהם - חניון של מרכז מסחרי. המשיבים ניגשו לרכבו של המתלונן - בו ישבה גם המתלוננת - והנאשם 2 בכתב האישום (להלן עומר) משך את המתלוננת בכוח מן הרכב והחל להכות את המתלונן. בשלב זה נמלטה המתלוננת מן המקום. המשיבים הובילו את המתלונן ברכבו לכפר ברא, לאחר שהבטיחו לו כי לא יאונה לו כל רע, ושם נפגשו עם שותפיהם (שזהותם אינה ידועה). לאחר שהוצא מן הרכב, אחד השותפים ירה 4 כדורים ברגלו של המתלונן. לאחר מכן, הציתו המשיבים, הנאשם 2 והשותפים את רכבו של המתלונן, שנותר חבול במרחק מטרים ספורים מרכבו. כתוצאה מהמעשים המתוארים, אושפז המתלונן בבית חולים שם אותרו בגופו 8 פצעי ירי, שברים מרוסקים בשוקיים ובירך, ובגין אלה נזקק למספר ניתוחים, השתלת עור ושיקום ממושך.

ג.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים. בית המשפט הורה על הגשת תסקירי מעצר בעניינם של המשיבים בטרם קבלת החלטה בבקשה. בתסקירים שהוגשו ביום 5.7.11 לא בא השירות בהמלצה לשחרורם של המשיבים לחלופות המעצר שהוצעו. ביום 18.7.11 הורה בית המשפט (השופטת ברנט) על הגשת תסקירים משלימים לצורך בחינת חלופות מעצר אחרות. יצוין, כי בדיון זה הוארך בהסכמה מעצרו של עומר עד תום ההליכים.

ד.        בתסקיר משלים בעניינו של המשיב 1 (מיום 3.8.11) המליץ שירות המבחן על שחרורו לחלופת מעצר בביתם של דודיו (אחיה של אמו ורעייתו) בג'לג'וליה וכן תחת פיקוחו של דוד נוסף. הוערך, כי בעקבות מעצרם של המשיבים ניכרים הפנמה של הקשיים המשפחתיים ורצון לארגן מחדש את המשפחה. לבסוף הוערך, כי יש בחלופת המעצר המוצעת כדי לאזן כנדרש. בתסקיר משלים בעניינו של המשיב 2 (מיום 4.8.11) המליץ השירות על שחרורו לחלופת מעצר בבית חותנו בג'לג'וליה (להלן תאופיק). להתרשמות שירות המבחן, תאופיק מעונין לצמצם את הנזקים שנגרמו למשפחתה בעקבות האירוע, ועל כן ינהג במשיב 2 באופן סמכותי ומציב גבולות.

ה.        ביום 8.8.11 הורה בית המשפט (השופטת ברודי) על הגשת תסקירים משלימים בעניינם של המשיבים, כיון שבתסקירים האחרונים בעניינם (מיום 3.8.11 ומיום 4.8.11) לא נכללה התייחסות למצבם של המתלוננים ולעמדתם. ואכן ביום 15.8.11 הוגש תסקיר משלים לאחר שיחה עם המתלוננים, וביום 21.8.11 הוגש תסקיר נוסף שנערך לאחר שיחה עם המתלוננת. בתסקירים פורטו הקשיים שחווים המתלוננים בעקבות תקיפתם ושרויים באי ודאות באשר לעתיד - המתלונן עודנו בהליך שיקומי והמתלוננת מתגוררת בבית אמה בג'לג'וליה - מקום מגוריהם של המשיבים - לאחר ששהתה במעון לנשים מוכות. נאמר, כי המתלוננת סבורה ששחרור המשיבים יאפשר הפחתת הלחץ עם חזרתה לשגרה. לבסוף נאמר, כי אף ששירות המבחן סבור כי יש ליתן אמון במפקחים המוצעים אין ביכולתו לבחון את המשמעות וההשלכות של שהיית המשיבים באותו הכפר בו נמצאת המתלוננת.

ו.        בהחלטתו מיום 24.8.11 הורה בית המשפט על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. הוסבר, כי אמנם גם למשיבים אחריות לאירוע האלים, אך ניכר כי עומר הוא הדומיננטי מבין השלושה, וכי עיקר האלימות ננקטה על-ידיו. עוד נקבע, כי חלוף הזמן - שלושה חודשים - שבמהלכם לא נעשה ניסיון מצד משפחת המשיבים לפגוע במתלוננים מעיד, כי פחתה המסוכנות להישנות האלימות כלפיהם. נוכח האמור הורה בית המשפט על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר בתנאים הבאים: שחרור לחלופת מעצר בג'לג'וליה תחת השגחתם של המפקחים עליהם המליץ שירות המבחן; הפקדה בסך 25,000 ש"ח; התחייבות עצמית בסך 50,000 ש"ח, ערבות צד ג' מטעם המפקחים בסך 100,000 ש"ח; ואיסור יצירת קשר עם המתלוננים.

הערר

ז.        נגד החלטה זו הוגש הערר שלפנינו. נטען, כי לא היה מקום לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר. לגישת המדינה, המעשים המיוחסים למשיבים מלמדת על רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהם, ואין בחלוף הזמן או בעובדה שבתקופה זו לא נעשה נסיון לפגוע במתלוננים כדי לאיין מסוכנות זו, והדברים אף נוגדים את הערכת שירות המבחן. נטען גם, כי קביעת בית המשפט לפיה הדמות הדומיננטית בתקיפה היא עומר איננה נתמכת בחומר הראיות. נאמר גם, כי שחרור המשיבים לחלופת מעצר מתעלם מהצורך ליתן מענה למצוקתם של המתלוננים, בפרט כאשר משמעות ההחלטה היא שחרור המשיבים ליישוב בו מתגוררת המתלוננת. לבסוף נטען, כי בית המשפט לא נתן דעתו לחשש משיבוש הליכי חקירה, שכן טרם נתפסו כל המעורבים בפרשה, כך גם המשיב 2 אותר כחודש לאחר האירוע כשהוא מסתתר באזור יהודה ושומרון.

הדיון

ח.        בא כוח המדינה (עו"ד זיו אריאלי-נהב) עמד על האינדיקציות למסוכנות המשיבים, וביניהן תקיפת המתלוננים באור יום ובמקום מרכזי, התכנון המוקדם, והשימוש בנשק קר. נטען בהקשר זה, כי אין לקבל את קביעת בית המשפט לדומיננטיות של עומר באירוע, שכן המשיבים בענייננו לקחו חלק פעיל בתכנון התקיפה והוצאתה לפועל. עוד נטען, כי אין בחלוף הזמן כדי לאיין מסוכנות זו, שכן עסקינן באירוע על כבוד המשפחה שטרם בא על פתרונו. הוזכרו גם תסקירי שירות המבחן בנוגע לתחושת חוסר הביטחון שאופפת את המתלוננים, והוסבר כי שחרור המשיבים רק יגביר בקרבם תחושה זו. עו"ד אריאלי-נהב ציין, כי הקושי אינו נובע רק מהחלופה הספציפית, בפרט בעניינו של המשיב 2, שנוכח הימלטותו קיים קושי ממשי לבטוח בו.

ט.        בא כוח המשיבים (עו"ד ג'לג'ולי) טען, כי בניגוד לטענת המדינה חלקם של המשיבים באירוע אכן אינו חמור כשל עומר או השותפים שטרם נתפסו. עוד נטען, כי החלטת שחרור המשיבים איננה סוטה מהמלצות שירות המבחן אשר היו בסך הכל חיוביות. הוסבר, כי בין המתלוננת לבעלה (אחי המשיבים) ישנה תקשורת יומיומית, בעיקר בעניין ילדיהם המשותפים, ולא נעשה כל ניסיון לפגוע בה. נטען בהקשר זה, כי עיקר המסוכנות נשקפה מעומר ואין להסיק מדבריו או התנהגותו למסוכנות הנשקפת מן המשיבים. לטענת עו"ד ג'לג'ולי אין ראיה לכך שהמשיב 2 נמלט מאימת הדין או שהתבצעו חיפושים אחריו.

הכרעה

י.        תיק זה מציג דילמה של מעצרם הראשון של אנשים בעלי רקע נורמטיבי, המואשמים בעבירות חמורות על הרקע המגונה של "שמירת כבוד המשפחה", שהפיל חללים רבים, בעיקר נשים, ושסופו אינו נראה באופק. בית משפט זה כבר התייחס לכך לא אחת בעבר, ורוב מלים אך למותר. מייחל אני ליום בו יישמעו קולות צלולים של מנהיגות במגזרים בהם מדובר שיפעלו נגד תופעה זו, ואם נשמעו כבר, שיינתן להם הד ציבורי אשר יגיע לכל אוזן. למרבה המזל אין עסקינן במקרה של נטילת חיים אף כי בפרשה חמורה כשלצעמה.

י"א.     על פי התסקירים, שני המשיבים הם אנשים ללא רקע פלילי, שלכאורה עברו עבירות חמורות כפי שתואר מעלה (ולמרבה הצער המתלונן עודו בשיקום), אלא שרקעם והמיקוד הספציפי של העבירות מוציאים את הפרשה מכלל אלה שמכל וכל אין לשקול בהן חלופה, וחזקה מצוות המחוקק בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, שמעצר מאחורי סורג ובריח יוטל אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם, פחותה".

י"ב.     במקרה דנא, כעולה מן הסקירה למעלה, חלה התפתחות בתסקירים שהוגשו, בעקבות הדיונים בבית המשפט וההחלטות שנתקבלו. השורה התחתונה, לאחר שלבים קודמים, היא המלצה לשחרור בערובה בבתי המפקחים שהוצעו, תוך התחשבות - בין השאר - בעמדת המתלוננת, שחזרה לגור בגלג'וליה, כמתואר. מנגד עומדים טעמי הערעור, שאין להקל בהם ראש, קרי, המסוכנות העולה מן המעשים לכאורה, הנזק למתלונן, היעדר סולחה, קרבת מקום מעצר הבית למקום הימצאה של המתלוננת, אי לכידתו של היורה, והימלטותם של המשיבים תחילה, ולמצער אי התיצבותם שיש לה סימוכין בחומר שבתיק. נוכח כל אלה, על חלופה להיות מהודקת כדבעי כדי לצמצם ככל הניתן חששות לעבירות נוספות  ולהתלקחות.

י"ג.     בנסיבות אלה החלטתי כדלקמן: בעיני, מבלי לפגוע כלל במפקחים שנבחנו והם אנשים מן היישוב, ראוי כי החלופה לא תהיה בג'לג'וליה אלא במקום מרוחק יותר. ואולם, נוכח חג עיד אל-פיטר הבא לטובה בימים הקרובים, וההחלטה העקרונית לשחרר לחלופה, ישוחררו המשיבים למשך עד שבועיים ימים לחלופות שקבע בית המשפט המחוזי בצירוף אלה:  ראשית, איזוק אלקטרוני. שנית, עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון, ככל שישנו. שני אלה יבוצעו בטרם השחרור. שלישית, בידי המשטרה לבקר במקום מעצר הבית לודא קיומו. עו"ד ג'לג'ולי יסביר למפקחים את חובותיהם. המשיבים מוזהרים שלא לצאת מפתח ביתם של המפקחים. לעניין ההמשך, בהקדם ככל הניתן יגישו המשיבים לשירות המבחן הצעות למעצר בית במקום מרוחק מג'לג'וליה למצער 30 ק"מ, וככל ששירות המבחן ימצא להמליץ על החלופות, יובאו אלה לפני בית המשפט המחוזי להכרעתו, בלא שאטע מסמרות. על ההליך להיערך במהלך השבועיים (הבאתי בחשבון את החג עיד אל-פיטר), ואני מקדים תודה לשירות המבחן ובהמשך לבית המשפט לעניין לוח הזמנים.

י"ד.     הערר מתקבל חלקית לפי האמור.

           ניתנה היום, כ"ח באב תשע"א (28.8.11).